ושאחי נ' בע"מ

החלטה

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

בפני בקשה להבאת ראיות לסתור שהוגשה על ידי איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן- "המבקשת").

ביום 10.7.2010 לטענת המשיב מאהר ושאחי (להלן- "המשיב"), נפגע בתאונת דרכים.

ביום 21.9.2011 קבעה וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן- "המל"ל") כי נכותו הצמיתה של המשיב הינה בשיעור של 18.75%. בנימוק להחלטה נכתב: "הוועדה מעלה את אחוזי הנכות עד 18.75% עקב קושי מסויים בעבודה כנהג אוטובוס נטול רשיון נהיגה" (ר' למשל נספח א' בבקשה, בעמ' 4 שבו).

לטענת המבקשת, כשנתיים לאחר מועד התאונה (ארבעה חודשים לאחר קביעת הוועדה)- ביום 26.3.2012 בבדיקה רפואית שקיים המשיב בבית החולים, אצל האורתופד ד"ר ביידוסי קותייבה, ציין המשיב כי חל שיפור בכאבי הכתפיים ולאחר מכן אף פנה למשרד הבריאות על מנת שזה ישיב לו את רשיון הנהיגה שנשלל ממנו בשל נכותו. על הטענה כי מצבו הרפואי השתפר חזר המשיב אף בפני ד"ר דוד קליין ביום 18.4.2012 אף בדיקה זו נעשתה בקשר עם רצונו להשיב את רשיונו. במצב דברים זה, בו המשיב פנה בתום ארבעה חודשים בלבד לאחר קביעת המל"ל וטען כי חל שיפור במצבו הבריאותי אשר בעטיו נקבעו לו 18.75% נכות צמיתה יש כדי ללמד שנפל פגם חמור בוועדה הרפואית מטעם המל"ל עת שקבעה את גובה נכותו הצמיתה. לטענת המבקשת, נתגלו טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים המצדיקים התרת הבקשה להבאת ראיות לסתור.

לטענת המשיב, עיקר טענותיה של המבקשת הינן כנגד מקצועיותה של הוועדה הרפואית מטעם המל"ל. והרי טענות בדבר חוסר מקצועיות אין בהן כדי להעניק רשות להבאת ראיות לסתור (סע' 3 בתגובת המשיב). באשר לבדיקתה שנעשתה אצל ד"ר ביידוסי קותייבה, טוען המשיב כי הכוונה הייתה לשיפור ביחס לביקורו הקודם אצל ד"ר קותייבה (11.10.2010) מה גם שמהוועדות הרפואיות של המל"ל עלה שיש שיפור במצבו הרפואי. כך וועדה של המל"ל קבעה לו נכויות זמניות, תחילה בגובה של 30% ולאחר מכן בגובה 20% וביום 21.9.2011 העניקה נכות צמיתה נמוכה מהזמניות. באשר לבדיקה שנערכה אצל ד"ר דוד קליין, טוען המשיב כי מטרת בדיקה זו הינה בדיקת כשירותו לנהוג ותוא לאו. הבדיקה נערכה על ידי רופא שבדק אם הוא כשיר לנהוג ולא רופא מומחה בתחום הנכות של המשיב.

דיון:

הרשות להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות לפי סעיף 6(ב) לחוק ניתנת במקרים חריגים בלבד ובאם שוכנע בית המשפט שבנסיבות המקרה יש להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

על פי ההלכה, תתאפשר הבאת ראיות לסתור משני סוגי טעמים מיוחדים: האחד, טעמים משפטיים הכוללים פגם מהותי בהליך כדוגמת פגיעה בעיקרון הצדק הטבעי והשני, טעמים עובדתיים כבדי משקל כדוגמת שינוי מהותי במצבו של התובע (ר' בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 509; רע"א 1193/90 מ"י נ' הפול חברות הביטוח הישראליות בע"מ פ"ד מ"ה(4) 230). מכאן שניתן לומר כי הטעמים המיוחדים עליהם צריך לעמוד בעל הדין עשויים להיות, כעיקרון, בשני מישורים: טעם משפטי - למשל, מקום בו ההליך הקודם של קביעת דרגת הנכות על פי דין אחר היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. טעם עובדתי כבד משקל - אם חל שינוי מהותי במצבו של הנפגע (ר' למשל ת"א (ראשל"צ) 23944-11-09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אביחי ברגיג, עמ' 2 (פורסם במאגרים המשפטיים) [ניתנה ביום 2.3.2011]).

בענייננו, וועדה רפואית מדרגה ראשונה של המוסד לביטוח לאומי דנה בעניינו של המשיב ומצאה כי נכותו הצמיתה הינה בגובה של 18.75%. ואולם, מעיון בטענות הצדדים לא מצאתי כי יש מקום לטענת המבקשת כאילו נפל פגם מהותי בהליך שהתקיים בפני הוודעה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת, נדמה והמבקשת מכווינה בקשתה לטענה לפיה אירע שינוי מהותי במצבו של התובע, כזה המצדיק רשות להבאת ראיות לסתור. מעיון במסמכים שצורפו לבקשה עולה כי יש ממש בטענה זו של המבקשת. להלן אפרט- הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כאמור כי למשיב נכות צמיתה בגובה 18.75%, זאת ביום 21.9.2011, כאשר בנימוקיה נרשם: "הוועדה מעלה את אחוזי הנכות עד 18.75% עקב קושי מסויים בעבודה כנהג אוטובוס נטול רשיון נהיגה". זאת ועוד סעיף הנכות בעטיו נקבע למשיב נכות צמיתה הינו סעיף 42 בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ואשר כותרתו- "פציעת שריר הכתף" כאשר הנימוק היה "בגין קרע בגיד - RC". מספר חודשים לאחר מכן, ד"ר קותייבה אשר בדק את המשיב גם לפני קביעת המל"ל (כפי שנטען על ידי המשיב עצמו), מצא ביום 26.3.2012 כי: "בבדיקתו: תנועות הכתפיים כמעט מלאים ללא חסר בגפיים וללא רגישות בכתפיים" (ר' נספח ב' בבקשה). בחלוף פחות מחודש, ד"ר קליין אשר בדק את המשיב מצא, ביום 18.4.2012, כי: "גפיים- תקין ללא הגבלת תנועה. כח גס תקין" (ר' נספח ג' בבקשה). זאת ועוד- רשיונו של המשיב הוחזר אליו כפי שניתן לראות מהנספחים שצורפו לבקשה, כאשר לעניין זה יש חשיבות שהרי המשיב הינו נהג אוטובוס במקצועו והרי מדברי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי נקבעה לו נכות צמיתה גם בגין סוגיית אובדן רישיון האוטובוס.

לכל האמור יש להוסיף כי ככלל יש לזכור שקיים חוסר איזון בין הצדדים, מעצם העובדה שתובע (המשיב בענייננו) מופיע בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי ואילו לנתבעת (המבקשת בענייננו) מזדמן לבחון את הפרטים רק לאחר המעשה המוגמר.

מכל האמור לעיל ברי כי לא ניתן להתעלם מהשינוי הקיים אצל המשיב. ולו ברמה כזו המצדיקה לכל הפחות מתן רשות למבקשה להביא ראיות לסתור.

סיכום:

הבקשה להבאת ראיות לסתור מתקבלת.

הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון בתום ההליך.

לאור האמור הצדדים יודיעו בתוך 30 יום מהיום הסכמתם בדבר זהות מומחה מוסכם, או יגישו רשימה מוסכמת של מספר מומחים מוצעים וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

אחרת ובחלוף המועד תינתן החלטה בעניין בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ולא תתקבל בקשה, אף אם תוגש בהסכמת הצדדים, להחלפת מומחה שמונה על ידי בית המשפט, אלא מטעמים מיוחדים.

התיק יבוא לעיוני ביום 20.12.2013.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.